טאמפר הוא בהחלט חונך לבמבי, הוא מאוד רוצה שבמבי יצליח והוא מנסה לגרום לו להצלחה בדרכים מגוונות.
בהתחלה במבי מאוד חושש וטאמפר מתלהב ומראה לבמבי את היכולות שלו כדוגמא, בהתחלה הציפיות שלו גבוהות והוא מנסה "להכניס אותו ישר למים העמוקים", אך לאחר שזה לא מצליח טאמפר לא מוותר והוא מעביר את במבי תהליך איטי יותר, נותן לו סיוע ומאמין שהוא מסוגל.
לדעתי בהתחלה היתה חסרה לטאמפר הרגישות לחששות של במבי והוא רוצה שיהיה כמותו, ואינו מאפשר לו לבטא את עצמו ולהתמודד. לאחר מכן הוא מבין את הטעות ומתחיל ללמד אותו, לאפשר הדרגתיות והתנסות והוא משתדל להאיר לו את הדרך להצלחה.
השוני בין הוראה לחניכה הוא שבהוראה אנו מעבירים ידע שאנו מעוניינים שהצד השני יכיר וידע לעומת חניכה שבה מאפשרים בחירה כיצד ואיך ללמוד את הדברים ואנו מתווכים ומאפשרים יותר חופש ביטוי.
בהוראה החניך/תלמיד מתאים עצמו למורה ובחניכה צועדים יחד בתהליך.
רוויטל היקרה, מרגישה שכיוונתי לדעת גדולים... מסכימה מאוד שתהליך החונכות הוא יחד, במעין שותפות.
הלוואי נעשה את זה כראוי!
הלוואי נעשה את זה כראוי!
רוויטל יקרה, נתת נקודת מבט מעניינת כיצד טאמפר עובר תהליך בעצמו של חניכה ולמידה ולאט לאט מבין כיצד לסייע לבמבי להתמודד. ניכר שהרצון שלו טוב, ומתוך דאגה לבמבי.