במבי הוא ללא ספק תלמיד (מורה חדש), הגיע למקום חדש בודק את השטח ואפילו כבר מעז להתקדם. במבי תלמיד שזקוק לזמן, הוא אפילו לא הספיק להתנסות בהחלקה על הקרח וכבר המורה (טאמפבר) נכנס לתמונה, משוויץ ומראה לבמבי "איך נכון" להחליק על הקרח אני מניחה שהוא רצה לעורר בו השראה ומוטיבציה אך זה היה מהיר מידי, שחצני מידי ולא רגיש. בהתחלה הוא רק מפגין את היכולות הטובים שלו מבלי להתייחס לנתונים של במבי (מבנה גופו, פעם ראשונה בלג ועוד). יכול להיות שבמבי היה לומד לבד איך נכון לו להחליק אבל המורה לא נתן לו בכלל הזדמנות לנסות ללא התערבות.
טאמפר מאוד רוצה ללמד את במבי אבל בשום שלב הוא לא היה קשוב לרצונות ולצרכים שלו- זה בעיניי הדבר העיקרי שסר לו בתור חונך!
הוראה היא ללמד משהו ספציפי! לתת מידע וחניכה בעיניי זה ללוות משהו בדרך שלו! וזה בדיוק מה שהיה חסר לי בדרך "ההוראה" של טאמפר.
כשאת החונך משהו אתה צריך לשם אותו ואת הדרך והיחודיות שלו במרכז ולא את עצמך... בהוראה זה פחות משמעותי וקריטי (כמובן שעדיף שכך יהיה)
והדבר המרכזי בחניכה הוא להיות קשוב, רגיש ואפתי!
אני מאוד מסכימה איתך. לדעתי חניכה זה בעצם לסייע למורה החדש בהבנת המערכת החדשה אליה נכנס ובעיקר לסייע לו לגבש את זהותו כמורה על ידי הקשבה, הכוונה, וזיהוי יכולותיו וחוזקותיו.
מתחברת לדברייך.
תהליך החניכה הוא ממש משמעותי לבניית הדרך האישית של המתמחה.
תהליך החניכה הוא ממש משמעותי לבניית הדרך האישית של המתמחה.
מתחברת לדברייך, ממש דייקת בהגדרה של תהליך החניכה