1) המרצה לתולדות האומנות - תותחית על! היא התמודדה עם הרבה אתגרים בשיעור הראשון למשל, שהסטודנטיות למדו באופן עצמאי את תוכנית הקורס ובאו מוכנות לפי הסיליבוס . הן לא כיבדו את המרצה העומדת מולן , אלא ניהלו בעצמן את המפגש, המרצה עמדה מולן ללא מילים ....
2)המרצה לא צריכה מורה חונך, היא הבינה את הנפשות הפועלות ואת הסיטואציה באופן מיידי ולשיעור הנוסף היא הגיע מוכנה, בנתה לעצמה מפגש מותאם לצרכי הלומדים ולסביבה.
אך אם הייתי החונכת שלה במפגש הראשון, הייתי במשוב נותנת לה להעלות בשיח את התחושות והרגשות שלה, ולהגיע בעצמה לתובנה שיש להתאים את התוכנית הלימודית לסביבה הלומדת. היא עשתה זאת מעולה!
השאלות שהייתי שואלת: כיצד את מרגישה? כיצד הרגשת בשיעור? מה את חושבת הצליח לך יותר? מה פחות? כיצד היית מעבירה את השיעור לאותה קבוצת סטודנטיות בפעם הבאה?
3) קראתי את מה שכתבה שלומית כהן- מה שכתבה על האופן בו המרצה עומדת מול הקהל הוא מאוד חשוב- שפת הגוף שהיא משדרת לקהל משפיע כיצד יתפסו אותה...ויגיבו לה....תודה שלומית!
מעניין ההתייחסות שלך למורה, חושבת שכל מורה צריך לשנות ולהשתנות גם עם הוא לא מורה חדש.
תודה שחידשת לי
תודה שחידשת לי
אני מסכימה איתך לחלוטין. לכן בתשובתי למטלה כתבתי כי האתגר הפדגוגי הינו פיתוח חשיבה בקרב התלמידות. כמו שכתבת, המורה הבינה "עם מי יש לה עסק", או את הסביבה הלימודית והצרכים בכיתה ואכן בשיעור הבא מייד הביאה לכיתה אתגר לא פשוט עבור התלמידות. היא יצרה אצלן תחילה קצת הלם, הן ישר חיפשו את המידע בספר ולכשלא מצאו המורה עודדה אותן לחשוב, לגבש דעות, לשאול שאלות, לנהל שיח ביניהן, לטעון טענות ועוד. ניתן לראות כיצד "זזה" ממקום המרצה מול הכיתה, ישבה בין הבנות, בגובה העיניים ואפשרה לבנות להתחיל לבנות ידע כלשהו משל עצמן בתיווכה.