1. אחד האתגרים הפדגוגיים שניתן לראות בסרטון, הינו העובדה שהתלמידות משננות את החומר שהמרצה התבקשה להעביר, ולכל שאלה ששאלה בכיתה, הייתה לתלמידות תשובה מדויקת ונכונה. זאת אומרת, האתגר הוא שהתלמידים כבר יודעים את הידע המתבקש. המרצה עומדת בפני האתגר ורואים לפי הבעות פניה ותשובותיה, את חוסר האונים שלה אל מול התלמידות.
2. כמורה חונכת הייתי מאפשרת למורה קודם כל לשתף, להגיד, לשחרר את התחושות שעלו לה במהלך השיעור באמצעות שאלות מנחות כגון: איך הרגשת במהלך השיעור? מה חשבת תוך כדי התשובות של התלמידות?
הייתי מתחברת לתחושות שלה ("לא יכולת לצפות לזה, זה הפתיע אותך.."), דרך הניסיון של השיעור- "תוכלי לתכנן ולחשוב מה מתאים לשיעור הבא".
ולאחר מכן, הייתי כחונכת מתייחסת לחשיבה הרפלקטיבית על השיעור. למשל- מה היה חשוב לך שהתלמידות ילמדו? כשהבנת שהתלמידות יודעות את התשובות, מה יכולת לעשות אחרת על מנת להמשיך את השיעור? באיזה דרך תפעלי בפעם הבאה? איך ניתן לעורר את התלמידות לחשיבה עצמאית ופיתוח דעה?