בעיני טאמפר הוא חונך לבמבי הוא מנסה לעזור לו לעמוד על הרגלים, מנסה ומציע לו דרכים להתנסות וגורם לבמבי לנסות ולהתנסות בחוויה חדשה ולא מוכרת . הוא לא מפחד לנסות ולהעמיד אותו על רגליו תוך שהוא נזהר שלא יפול עליו, הוא מדגים לו ומעודד אותו עם חיוך גדול. מה שחסר לו לדעתי הוא הסבלנות לחכות לתת לבמבי לעמוד לבד בקצב שלו על הרגליים. במבי צריך להתנסות באופן עצמי ולבדוק את הכוחות והחוזקות שלו ואז יוכל להצליח בעצמו.
אני חושבת שיש הבדל בין הוראה לחניכה- בהוראה יש העברת ידע ובחניכה אני מאירה את הידע שיש אצל המתמחה ומדייקת אותה , החונך מדייק את העבודה של המתמחה.
כחונכת עלי לעזור למתמחה לסגל דרכי עבודה ודרכי חשיבה שיעזרו לה להתמקצע ולדייק את עבודתה ולהאיר את החוזקות שלה ולא לתת לה את משנת חיי ולצפות שתעשה כמוני. כמו טאמפר ובמבי שהם לא אותה חיה ולכן לא יוכלו לעשות את אותם הדברים כך אני והמתמחה שונות וצריך לעזור לה להתמקצע ולבנות את האני מאמין שלה.
אני מאוד מתחברת לכך שטאמפר היה צריך יותר סבלנות בתהליך ושאנחנו כחונכות צריכות לאפשר לחניכה לגלות את עצמה ואת החוזקות שלה ולהתמקצע.