Descripción de la sección

  • Colapsar Expandir

    General

    Colapsar todo Expandir todo
  • Colapsar Expandir

    מבוא

    אוטואתנוגרפיה · סיכום המפגש והמשך הדרך

    יצאנו לדרך!

    שלום לכולם,
    אתמול נפגשנו פנים אל פנים שישה מתוך 11 חברי הקבוצה. ערכנו היכרות ושוחחנו על המטרות האישיות והקבוצתיות שלנו.

    לחצו על הכותרות לפתיחת התוכן.

    מה עשינו במפגש?

    קראנו שתי הגדרות לאוטואתנוגרפיה, דיברנו על ״הטמפרמנט האוטואתנוגרפי״ ושוחחנו מתי כדאי להשתמש במתודולוגיה ומתי היא פחות מתאימה.

    בחלק האחרון עשינו ״מבחן כושר לאוטואתנוגרפיה״ ושוחחנו בשלישיות על נושא מחקר שאנחנו שוקלים לכתוב עליו אוטואתנוגרפיה. בשיחה התייחסנו לשאלות הבאות:

    • האם יש לי ניסיון אישי בנושא?
    • האם פרספקטיבה אישית תוסיף להבנת התופעה?
    • אילו אתגרים אתיים ורגשיים עשויים להיות כרוכים בכתיבה של אוטואתנוגרפיה?
    לקראת המפגש הבא · זיכרון רגשי

    בפעם הבאה נשוחח על הדרכים השונות להפקת נתונים עצמיים באוטואתנוגרפיה. עד שעניין המוודל יוסדר, שולחת לכם כאן לקראת המפגש הבא את המאמר המעניין של רייגן פוקס:

    Fox, R. (2021). Recalling emotional recall: reflecting on the methodological significance of affective memory in autoethnography. Text and Performance Quarterly, 41(1-2), 61-80.
    משוב עמיתים · מהי אוטואתנוגרפיה טובה?

    חברתנו שרון רמר ביאל תשלח טקסט למשוב. כדי לדעת כיצד למשב ומהם הקריטריונים, שולחת לכם את המאמר/מניפסט הקצר של אדמס והרמן, עורכי ה־Journal of Autoethnography.

    במאמר הם מתארים את הקריטריונים שלהם כעורכים לאוטואתנוגרפיה טובה. יש בטקסט סיכום יפה וממצה של עקרונות האוטואתנוגרפיה שדיברנו עליהם במפגש.

    Adams, T. E., & Herrmann, A. F. (2023). Good autoethnography. Journal of Autoethnography, 4(1), 1-9.
    התרשים מהמצגת · המעגל האוטואתנוגרפי

    מצורף גם התרשים מהמצגת שביקשתם. הכותב קרא לו ״המעגל האוטואתנוגרפי״. התרשים לקוח מתוך:

    Weaver-Hightower, M. B. (2025). How to Craft Autoethnography: A Practical-ish Guide. Taylor & Francis, p. 99.
    תיאום מפגש יסודות · מחכה לתשובתכם

    התאריך שהצעתי למפגש יסודות באוטואתנוגרפיה לא התאים לכולם. מציעה שני מועדים חלופיים:

    9 או 10 בדצמבר, בשעה 19:00

    אם אתם מעוניינים להשתתף, אנא כתבו אם שני המועדים או אחד מהם מתאימים לכם. נקבע על פי הרוב.

    נתראה במפגש הבא בזום ב־28.12.25.

    שלכם,
    שולמית

  • Colapsar Expandir

    הפקת נתונים עצמיים (מרכיב ה"אוטו") באוטואתנוגרפיה

    שלום לכולם.ן, וברוכים הבאים לשרף, ענבל וענבר!

    במפגש אתמול עסקנו באופנים השונים שבהם ניתן להפיק נתונים עצמיים באוטואתנוגרפיה. 

    הזכרנו את האופי האינקלוסיבי של אוטואתנוגרפיה, בדומה למחקר האיכותני "הבריקולאז'י", ואף יותר.

    הבחנו בין אוטואתנוגרפיה רטרוספקטיבית, שנשענת על אירועי עבר, לעומת אוטואתנוגרפיה בהתהוות (unfolding), שבה אני מתעדת חוויה תוך כדי התרחשותה, מתוך הבנה שקורה כאן ועכשיו אירוע שיש בו פוטנציאל אוטואתנוגרפי. כל סוג אוטואתנוגרפיה מאפשר דברים מסוימים ומגביל אחרים.

    דיברנו ששחזור רגשי - אליו אנחנו חותרים באוטואתנוגרפיה - שונה מ"היזכרות" גרידא. שחזור רגשי מאפשר לנו (כמעט) לחוות-מחדש את האירוע, לחוש אותו בגופנו וברגשותינו, ואגב כך לשים לב לפרטים נוספים שנשמטו ולתובנות.

    דיברנו במפגש על שיטות מבוססות-זיכרון: 

    1.דיווח מרובד (Layered account) שטבעה Carol Rambo. בשיטה זו אנחנו כותבים אפיזודות וזיכרונות קצרים וארוכים, לא לפי סדר כרונולוגי. כאשר בסופו של דבר הפיסות מצטברות לנרטיב שלם. מצרפת במודל שתי דוגמאות כתיבה שלה. 

    2 יצירה של לוח זמנים - אוטוביוגרפי או משולב (braided timeline) שבו אני מניחה זה בצד זה את אירועי החיים האישיים והציבוריים-הסטוריים מה שעשוי לעורר למחשבה על הקשרים בין האישי לחברתי. 

    3. דיאגרמות של קשרי משפחה ורשתות חברתיות - אני משרטטת עיגול שמסמן אותי, וסביב לי את בני המשפחה/קהילות/תרבויות שאני משתייכת או קשורה אליהם. מסייע לי לראות את קב' השייכות שלי וגם מסייע בכתיבת חלק ה"אתנו" ובתשומת לב לסוגיות אתיות.

    4. שימוש בתמונות, בסרטונים ובחפצים - הצעתי בתחילה לתאר את הדבר הראשון שעולה למראה התמונה/החפץ, ואז להיכנס לתיאור גדוש ומפורט של התמונה/החפץ. בשלב השלישי - רפלקציה על התפקיד של החפץ/משמעויותיהם של התמונה או הסרטון ופרשנות אישית - מה הם מבטאים עבורי? ממי קיבלתי את החפץ?  בשלב האחרון נחפש את הרובד האתנוגרפי - מה המשמעותית התרבותית של החפץ? מה המשמעות החברתית של האירוע בתמונה? האם הם חלק מריטואל? כיצד אחרים משתמשים בחפץ/מתנהגים בסיטואציה המתועדת בתמונה?

    5. ביקור-מחדש באתר - אם אפשרי - מומלץ להגיע פיזית לאתר הקשור לנושא המחקר: בית הילדות, מקום עבודה, אתר תרבותי... הדבר מאפשר חוויה סנסורית של כלל החושים ומעורר זיכרונות ופרטים.

    6. דמיון מודרך: כשאין אפשרות להגיע למקום, או מדובר באירוע שהסתיים אפשר לחקור מקום באופן מנטלי בדמיון מודרך. לאחר ההתחברות לזיכרון, חשוב להסב את תשומת הלב להווה - אם הייתי יכולה לבקר במקום - מה השתנה? כיצד אני השתניתי?

    הזכרנו בקצרה גם תצפית עצמית ויומן חלומות. 

    בתחום הפרקטיקות הרפלקטיביות - הזכרתי כתיבה של יומן מחקר שיש בו גם memoing, כלומר, לא רק תיעוד, אלא גם הערות אנליטיות ופרשנויות, שמלוות את הכתיבה.

    הזכרנו חקירת מטפורה, שמפאשרת לנו לעשות חיבורים יצירתיים ו"לפתוח את הראש" לרעיונות חדשים על התופעה שאנחנו חוקרות.

    דיברנו על שימוש ב-AI כדי לראיין את עצמי.

    בגישות יצירתיות - הזכרנו שימוש בשירה או בציור כחלק מהפקת הנתונים. יצירה מביאה לתשומת הלב מחשבות ורגשות שלא עלו בדעתי בכתיבה. 

    התנסינו בתרגיל של כתיבה אל נמען: כתיבה של מכתב חשוף, בלב פתוח, ב"טמפרטורה גבוהה", בסיכון, לאחת הדמויות המופיעות באוטואתנוגרפיה. כתיבה כזאת מוציאה הרבה אמת. כדאי להתייחס בכתיבה לאירוע קונקרטי, וכדאי שבצד הרגש הקשה יהיה גם רגע רך... (למשל: מכתב לאמא שלי שנתנה את הטבעת מסבתא לאחותי ולא לי).

    אפשרות נוספת: כתיבה על אירוע מנקודת מבט של דמות אחרת (בן הזוג שלי, אמא שלי, אחותי, החברה הטובה) - כיצד האדם האחר מבין את מה שאירע. שוב אחדד - אין הכוונה שכך ייראה התוצר האוטואתנוגרפי, או שהאוטואתנוגרפיה שאפרסם תכלול את המכתב או השיר שאכתוב. אני יכולה להשתמש בטכניקות הללו אך ורק לצורך תרגיל ולהפקת נתונים. אם הכתיבה היצירתית שלי/ השירה/הציור יהיו ברמה אומנותית טובה - אפשר כמובן בסופו של התהליך לשקול לפרסם את החלקים הללו. 

    תודה לשרון רמר ביאל על הצגת המאמר, וכל הכבוד על המחקר המרגש ובניית המודל. 

    שרף - זה מראה המקום לספר של צ'אנג שהזכרתי אתמול:

    Chang, H. (2016). Autoethnography as method. Routledge.‏

    בן, קלרה ושולה - חסרתם לנו. שולה - סקרנים לשמוע חוויות מאתיופיה! וקלרה - נשמח לשמוע על המסע  בכנס האוטואתנוגרפי (גילוי נאות: גם אני אהיה שם). שובו בשלום!

    מי שרוצים להציג - כתבו לי בימים הקרובים. ניפגש בראשון ה-1.2.26. 

    ימים יפים וגשומים,

    שולמית

  • Colapsar Expandir

    אתיקה באוטואתנוגרפיה

    באוטואתנוגרפיה קיימת רגישות גבוהה לסוגיה האתית, שמכונה לעתים קרובות "חברות כמתודה". האתיקה הזאת כוללת הגנה על המשתתפים המופיעים באוטואתנוגרפיה והיוועצות בהם ואף הובלה משותפת של המחקר יחד עמם, שמירה על קשר גם בתום המחקר, ועוד. 

    במקום רשימות נוקשות של כללים, הצענו במפגש חמש נקודות למחשבה, שכדאי לתת עליהן את הדעת בבואנו לכתוב אוטואתנוגרפיה: 

    1. של מי הסיפור הזה? למי שייך הסיפור?

    הצגנו מנעד של תפיסות, שנעות בין "הסיפור שייך באופן בלעדי למשתתפים" לבין "הסיפור שייך אך ורק למספר" וגישות ביניים, ביניהן גישה הדוגלת בבדיקה עניינית: באיזו תדירות מופיעה הדמות? מה מסופר על אודותיה? וכן הלאה.

    1. אנונימיות וביטחון למשתתפים: דיברנו על הקושי להבטיח אנונימיות באוטואתנוגרפיה, שכן ישנה ציפייה לתיאור גדוש ולהבאת ההקשר של הנתונים. עניין האנונימיות סבוך עד בלתי אפשרי כאשר האוטואתנוגרפיה עוסקת בבני משפחה או בחברים קרובים.
    2. הימנעות מפגיעה ומגרימת נזק: קשה לנבא כיצד תתקבל אוטואתנוגרפיה. הצענו לנסות להתחקות אחרי המניעים שלנו לכתיבה, ולבחון אם קיימים ברקע רגשות של כעס או נקמה. מנגד, הזכרנו, שפעמים רבת הרגשות החזקים הם־הם "הדלק" המניע את הכתיבה. אוטואתנוגרפיה היא שיטה של התנגדות, שנועדה לחשוף מוסכמות חברתיות דכאניות ולתת קול. לעתים יש רצון לספר בכוונה סיפורים שיאשימו, יעמתו ויאתגרו...
    3. הסכמה מדעת: עשינו את האבחנה בין דמות מרכזית בסיפור לדמות שולית, והתייחסנו למושג "פריבילגיה נרטיבית" – היכולת שיש לנו ככותבים וכחוקרים לפרסם את העבודה שלנו, בעוד שאחרים המופיעים בסיפורים חסרים לעתים את היכולת לכתוב, להגיב ולהוציא לאור. דיברנו על חשיבות ביצוע התאמות (accommodations) של הפריבילגיה, כך שנספר על החיים האישיים שלנו, ובד בבד נכבד את היחסים עם מי שמופיעים באוטואתנוגרפיות.
    4. Member checking פירושו לקיחת הממצאים חזרה אל המשתתפים כדי לקבל מהם משוב - עד כמה הם מרגישים שהפרשנויות של חייהם ושל האירועים שהם היו מעורבים בהם מדויקות. החשש הוא שהשיתוף יוביל להשתקה של הצד הפגיע והחלש יותר – לעתים הכותב.ת.

    סיימנו את המפגש בתיאור האתיקה כלפי עצמי=הכותב.ת, שעלול למצוא את עצמו מוצף בטראומה שקמה לחיים מכוח הכתיבה עליה; הסיכון המקצועי שבחשיפת פגיעות; ועוד יש לציין את הכבילות לשדה – הנושא האוטואתנוגרפי יהיה מזוהה עם הכותב.ת מכאן ועד עולם. 

    ניתן לסכם את השיחה במילים של קרולין אליס ואינגו וינקלר:

    "These questions swirl around me like a sand storm in every research project I do or supervise".

    Ellis, C. (2007). Telling secrets, revealing lives: Relational ethics in research with intimate others. Qualitative inquiry, 13(1), 3-29.‏

     

    "whatever autoethnographers do in terms of addressing ethical concerns within their research, there is no simple solution, no one best way, and definitely, no holy grail available." (Winkler, 2018, 242)

     

    לאור המצב, המפגש הוקלט. זה הקישור להקלטה:

    https://drive.google.com/file/d/14RvooVsuWusURuiSt9iBB-EwXRg-kcaF/view?usp=sharing

  • Colapsar Expandir

    Creative nonfiction ואוטואתנוגרפיה

    במפגש עסקנו ב-Creative nonfiction – שימוש באלמנטים בדיוניים ודמיוניים בכתיבה האוטואתנוגרפית. דיברנו על הדיכוטומיה ששררה בין כתיבה מדעית וכתיבה ספרותית, ועל משבר הייצוג, ובעקבותיו המפנה הנרטיבי, שהובילו להיסדקות האבחנה הבינארית הזאת ולהופעתם של "ז'אנרים מטושטשים", כפי שכינה זאת גירץ.

    בעקבות חוקר הספרות איזר הגדרנו שלוש פעולות שמאפיינות יצירה בדיונית ומבחינות בינה לטקסט עובדתי: בחירה, צירוף וחשיפה עצמית.

    שאלנו – למה להשתמש בבדיון בכתיבה? עניתן – מסיבות של אתיקה (כדי לא להיות כמו הארי מהסרט "לפרק את הארי"...). אך לסיבה הפונקציונלית הוספנו סיבה פילוסופית-אפיסטמולוגית: דיברנו על האפשרות לעומת אי־האפשרות לייצג, הן בספרות והן במחקר. דיברנו על המגבלות שמציבה בפנינו השפה: ברגע שמתרגמים חוויה חיה למילים פועלים עליה מנגנונים נרטיביים, שמעצם טיבם יוצרים פיקשנליזציה. מכאן הגענו לתפיסות של סופרים וחוקרים כמו סמפרון, קונדרה, דנזין, פטרישה לוי ואחרים, שטוענים שייצוג אומנותי מאפשר לנו להבין טוב יותר את המציאות, כפי שכתב סמפרון: "האמת המהותית של ההתנסות שעברנו [...] ניתנת להעברה רק באמצעות היצירה הספרותית".

    באמצעות הסרט "סיפורי דגים" (Big Fish) דיברנו על ההבדל בין אמת היסטורית לאמת נרטיבית. באוטואתנוגרפיה איננו משקרים ואיננו ממציאים, אך אנחנו מתמקדים בדיווח בתמצית ובמשמעות. שוחחנו גם על גבולות הפיקשנליזציה, והזכרנו (שוב) את המאמר של מדפורד – מתי פיקשנליזציה היא "זליגה" לגיטימית ומתי נחמה הקו מדובר במעשה לא-אתי.

    סיימנו באסף ענברי, שרואה באומנות, בפיקשן ובסטוריטלינג כלי לעיצוב התודעה. מעניין לחשוב על כך בהקשר של הכתיבה האוטואתנוגרפית שלנו.