הפקת נתונים עצמיים (מרכיב ה"אוטו") באוטואתנוגרפיה

שלום לכולם.ן, וברוכים הבאים לשרף, ענבל וענבר!

במפגש אתמול עסקנו באופנים השונים שבהם ניתן להפיק נתונים עצמיים באוטואתנוגרפיה. 

הזכרנו את האופי האינקלוסיבי של אוטואתנוגרפיה, בדומה למחקר האיכותני "הבריקולאז'י", ואף יותר.

הבחנו בין אוטואתנוגרפיה רטרוספקטיבית, שנשענת על אירועי עבר, לעומת אוטואתנוגרפיה בהתהוות (unfolding), שבה אני מתעדת חוויה תוך כדי התרחשותה, מתוך הבנה שקורה כאן ועכשיו אירוע שיש בו פוטנציאל אוטואתנוגרפי. כל סוג אוטואתנוגרפיה מאפשר דברים מסוימים ומגביל אחרים.

דיברנו ששחזור רגשי - אליו אנחנו חותרים באוטואתנוגרפיה - שונה מ"היזכרות" גרידא. שחזור רגשי מאפשר לנו (כמעט) לחוות-מחדש את האירוע, לחוש אותו בגופנו וברגשותינו, ואגב כך לשים לב לפרטים נוספים שנשמטו ולתובנות.

דיברנו במפגש על שיטות מבוססות-זיכרון: 

1.דיווח מרובד (Layered account) שטבעה Carol Rambo. בשיטה זו אנחנו כותבים אפיזודות וזיכרונות קצרים וארוכים, לא לפי סדר כרונולוגי. כאשר בסופו של דבר הפיסות מצטברות לנרטיב שלם. מצרפת במודל שתי דוגמאות כתיבה שלה. 

2 יצירה של לוח זמנים - אוטוביוגרפי או משולב (braided timeline) שבו אני מניחה זה בצד זה את אירועי החיים האישיים והציבוריים-הסטוריים מה שעשוי לעורר למחשבה על הקשרים בין האישי לחברתי. 

3. דיאגרמות של קשרי משפחה ורשתות חברתיות - אני משרטטת עיגול שמסמן אותי, וסביב לי את בני המשפחה/קהילות/תרבויות שאני משתייכת או קשורה אליהם. מסייע לי לראות את קב' השייכות שלי וגם מסייע בכתיבת חלק ה"אתנו" ובתשומת לב לסוגיות אתיות.

4. שימוש בתמונות, בסרטונים ובחפצים - הצעתי בתחילה לתאר את הדבר הראשון שעולה למראה התמונה/החפץ, ואז להיכנס לתיאור גדוש ומפורט של התמונה/החפץ. בשלב השלישי - רפלקציה על התפקיד של החפץ/משמעויותיהם של התמונה או הסרטון ופרשנות אישית - מה הם מבטאים עבורי? ממי קיבלתי את החפץ?  בשלב האחרון נחפש את הרובד האתנוגרפי - מה המשמעותית התרבותית של החפץ? מה המשמעות החברתית של האירוע בתמונה? האם הם חלק מריטואל? כיצד אחרים משתמשים בחפץ/מתנהגים בסיטואציה המתועדת בתמונה?

5. ביקור-מחדש באתר - אם אפשרי - מומלץ להגיע פיזית לאתר הקשור לנושא המחקר: בית הילדות, מקום עבודה, אתר תרבותי... הדבר מאפשר חוויה סנסורית של כלל החושים ומעורר זיכרונות ופרטים.

6. דמיון מודרך: כשאין אפשרות להגיע למקום, או מדובר באירוע שהסתיים אפשר לחקור מקום באופן מנטלי בדמיון מודרך. לאחר ההתחברות לזיכרון, חשוב להסב את תשומת הלב להווה - אם הייתי יכולה לבקר במקום - מה השתנה? כיצד אני השתניתי?

הזכרנו בקצרה גם תצפית עצמית ויומן חלומות. 

בתחום הפרקטיקות הרפלקטיביות - הזכרתי כתיבה של יומן מחקר שיש בו גם memoing, כלומר, לא רק תיעוד, אלא גם הערות אנליטיות ופרשנויות, שמלוות את הכתיבה.

הזכרנו חקירת מטפורה, שמפאשרת לנו לעשות חיבורים יצירתיים ו"לפתוח את הראש" לרעיונות חדשים על התופעה שאנחנו חוקרות.

דיברנו על שימוש ב-AI כדי לראיין את עצמי.

בגישות יצירתיות - הזכרנו שימוש בשירה או בציור כחלק מהפקת הנתונים. יצירה מביאה לתשומת הלב מחשבות ורגשות שלא עלו בדעתי בכתיבה. 

התנסינו בתרגיל של כתיבה אל נמען: כתיבה של מכתב חשוף, בלב פתוח, ב"טמפרטורה גבוהה", בסיכון, לאחת הדמויות המופיעות באוטואתנוגרפיה. כתיבה כזאת מוציאה הרבה אמת. כדאי להתייחס בכתיבה לאירוע קונקרטי, וכדאי שבצד הרגש הקשה יהיה גם רגע רך... (למשל: מכתב לאמא שלי שנתנה את הטבעת מסבתא לאחותי ולא לי).

אפשרות נוספת: כתיבה על אירוע מנקודת מבט של דמות אחרת (בן הזוג שלי, אמא שלי, אחותי, החברה הטובה) - כיצד האדם האחר מבין את מה שאירע. שוב אחדד - אין הכוונה שכך ייראה התוצר האוטואתנוגרפי, או שהאוטואתנוגרפיה שאפרסם תכלול את המכתב או השיר שאכתוב. אני יכולה להשתמש בטכניקות הללו אך ורק לצורך תרגיל ולהפקת נתונים. אם הכתיבה היצירתית שלי/ השירה/הציור יהיו ברמה אומנותית טובה - אפשר כמובן בסופו של התהליך לשקול לפרסם את החלקים הללו. 

תודה לשרון רמר ביאל על הצגת המאמר, וכל הכבוד על המחקר המרגש ובניית המודל. 

שרף - זה מראה המקום לספר של צ'אנג שהזכרתי אתמול:

Chang, H. (2016). Autoethnography as method. Routledge.‏

בן, קלרה ושולה - חסרתם לנו. שולה - סקרנים לשמוע חוויות מאתיופיה! וקלרה - נשמח לשמוע על המסע  בכנס האוטואתנוגרפי (גילוי נאות: גם אני אהיה שם). שובו בשלום!

מי שרוצים להציג - כתבו לי בימים הקרובים. ניפגש בראשון ה-1.2.26. 

ימים יפים וגשומים,

שולמית