יומן מסע - הדרך שלי
אם היו אומרים לי לפני כמה שנים שאמצא את עצמי לומדת לתואר בחינוך מיוחד, עובדת כמחנכת ומגדלת שני ילדים קטנים, אני לא בטוחה שהייתי מאמינה.
הדרך שלי לא הייתה פשוטה. אני אמא לתאומים בני ארבע, מגדלת אותם לבד, ובמקביל עובדת במשרה מלאה כמחנכת כיתת תקשורת בחטיבת ביניים. בין הבית, הילדים, העבודה והלימודים, יש ימים שאני באמת לא יודעת מאיפה אני מוצאת את הכוחות להמשיך.
ההחלטה לצאת ללימודים הייתה בשבילי צעד משמעותי. אחרי לא מעט התמודדויות ושינויים בחיים האישיים שלי, החלטתי שהגיע הזמן לעשות גם משהו בשביל עצמי, להגשים חלום ולהתקדם בתחום שאני כל כך אוהבת.בשנה שעברה כשהתחלתי את הלימודים, היו לי הרבה חששות. פחדתי שלא אצליח לעמוד בעומס, שלא יהיה לי מספיק זמן לילדים ושאולי לקחתי על עצמי יותר מדי. אבל לאט לאט גיליתי שאני מסוגלת להרבה יותר ממה שחשבתי. סיימתי את השנה הראשונה בהצטיינות, וזה היה בשבילי רגע של גאווה גדולה והוכחה לכך שכל המאמץ משתלם.
היום כשאני מתחילה את השנה השנייה, אני מגיעה עם יותר ביטחון, אבל גם עם לא מעט חששות מהאתגרים שעוד מחכים לי. אני יודעת שיהיו ימים עמוסים, רגעים של תסכול ואולי גם דמעות, אבל אני גם יודעת למה בחרתי בדרך הזאת.
בחרתי לצרף תמונה שלי בכיתה, כי זה המקום שבו אני מרגישה שאני עושה משהו משמעותי. התלמידים שלי מלמדים אותי בכל יום מחדש על סבלנות, הכלה, התמדה ועל כמה חשוב להאמין בכל ילד, גם כשהדרך שלו לא פשוטה.
אני מתחילה את המסע הזה עם הרבה רצון ללמוד, להתפתח ולהמשיך להוכיח לעצמי שאני יכולה. אני מקווה שבסוף הסמסטר, כשאחזור לקרוא את הדברים שכתבתי היום, אוכל לראות כמה התקדמתי, לא רק כסטודנטית וכמחנכת, אלא גם כאדם.
ובעיקר אני רוצה שהילדים שלי יגדלו ויראו שאמא שלהם לא ויתרה על החלומות שלה, גם כשהדרך הייתה קשה.