יומן מסע,
כשאני פותחת את השנה השנייה ללימודיי בחינוך המיוחד, אני מרגישה שאני מגיעה אליה ממקום אחר. אם בשנה שעברה יצאתי לדרך עם הרבה ציפיות, חששות ורצון להוכיח לעצמי שאני מסוגלת, השנה אני מגיעה עם ניסיון מהשטח, תובנות משמעותיות ועם הבנה עמוקה יותר של האישה ואשת החינוך שאני רוצה להיות.
השנה הראשונה הייתה עבורי מסע של עליות וירידות. למדתי שלא כל שיעור מתנהל כפי שתכננתי, שלא תמיד התוכנית המוקפדת היא זו שמובילה להצלחה, ושלעיתים דווקא הרגעים המאתגרים ביותר מלמדים אותנו את השיעורים החשובים ביותר. גיליתי את הכוח שבגמישות פדגוגית, בשימוש בטכנולוגיה, בלמידה חווייתית ובהתאמת דרכי ההוראה לצרכים השונים של התלמידים. מעל הכול, הבנתי שהקשר האישי, ההקשבה והביטחון הרגשי הם הבסיס לכל תהליך למידה.
השנה אני פותחת פרק חדש ומשמעותי, אני נמצאת בסטאז' כמורת שילוב בחטיבת הביניים, ועובדת עם חניכים בשכבות ז'–ט'. לצד התפקיד החדש, אני ממשיכה גם את ההתנסות שלי בכיתת פשוש, שכבת ח', כיתה לחניכים עם לקויות למידה, שבה התנסיתי גם בשנה שעברה.
עבורי, ההמשכיות בכיתת פשוש היא הזדמנות מרגשת לראות את החניכים ואת התהליך שלהם מנקודת מבט אחרת, וגם לבחון את השינוי שחל בי כמורה. לצד זאת, הכניסה לתפקיד מורת שילוב מפגישה אותי עם אתגרים חדשים, עם חניכים בעלי צרכים מגוונים ועם הצורך לדייק את דרכי ההוראה והמענים שאני מעניקה לכל חניך וחניכה.
אני רוצה להמשיך לפתח את ארגז הכלים המקצועי שלי, להעמיק את הידע, להתנסות בדרכי הוראה מגוונות וללמוד כיצד ליצור לכל חניך הזדמנות אמיתית להצליח. אני גם רוצה ללמוד לעצור, להתבונן, להקשיב ולזכור שלא תמיד ההצלחה נמדדת בציון או בהספק, אלא לפעמים בצעד קטן של התקדמות, בתחושת מסוגלות שנבנית או ברגע שבו החניך מאמין בעצמו קצת יותר.
היומן הזה יהיה עבורי מקום לתעד את הדרך, רגעים של הצלחה, אתגרים, שאלות, מחשבות ותובנות. אני רוצה שבסוף השנה אוכל לחזור אל המילים הללו ולראות לא רק מה עשיתי, אלא גם איך השתניתי, מה למדתי ואיזו מורה הפכתי להיות.
אני יוצאת לדרך הזו עם הרבה סקרנות, אחריות ואמונה בדרך שבחרתי. ממשיכה להרגיש את דופק הכיתה, לראות את החניכים שמולי ולהזכיר לעצמי בכל יום מחדש למה בחרתי בחינוך המיוחד.
כי מבחינתי, המסע האמיתי הוא לא רק ללמד את התלמידים לצמוח, אלא להמשיך לצמוח יחד איתם.