המסע האמיתי שלי התחיל ברגע שבו החלטתי לשבור את השקט של אזור הנוחות הביתי ולצאת אל הלא-נודע. בלי לעבור דרך תחנות ביניים, צללתי ישר אל תוך המים העמוקים של עולם העבודה המעשי. מצאתי את עצמי יום-יום בחזית החינוכית, לומדת לשחות תוך כדי תנועה בתוך כיתות מורכבות, מתמודדת עם אתגרים התנהגותיים ורגשיים, ומגלה בתוכי כוחות חוסן שלא ידעתי שקיימים.
שנים של עשייה שטחית-יומיומית עיצבו את הזהות שלי, אבל הרגשתי שהמסע דורש עוד קפיצת מדרגה – וכך מצאתי את עצמי נכנסת לשערי האקדמיה. כאן קרה הקסם האמיתי: בניגוד לאחרים שמגיעים מהספרים אל השטח, אני הגעתי בדיוק הפוך. פגשתי קודם את הילדים, הדמעות, ההצלחות והשטח, ורק אחר כך פגשתי את התיאוריות. כל מונח אקדמי פתאום קיבל פנים ושמות אמיתיים מהכיתה שלי. הבנתי שהבית הוא כבר מזמן לא רק מקום של נוחות שקטה, אלא הבסיס שממנו אני יוצאת בכל יום להעז, ללמוד ולהשפיע.
