המסע שלי מתחיל מהרגע שבו בחרתי לשנות כיוון בחיים, התחלתי ללמוד תרפיה באומנות, תוך כדי היה חשוב לי למצוא עבודה שמתקרבת לתחום.
בזמן הלימודים התחלתי לעבוד במרכז יומי, לילדים עם הפרעות התנהגות.
לא אשכח את היום הראשון שהגעתי, ישבתי לאכול איתם ארוחת צהרים. המנהלת היתה בטוחה שאני כמה דקות הולכת לאחר שראיתי את רמת הקושי והמורכבות שמתקיימת במועדונית.
וכאן, העוצמות שבי התגלו. הייתי מופתעת מרמת החוזק הנפשי שיש בי. עבדתי 3 שנים גם ילדים ונערות בסיכון.
ומשם הגעתי להוראה. היום אני בשנה השלישית כמחנכת בחינוך המיוחד. לקח לי המון זמן לעכל את הדרך, לא היה לי פשוט בכלל לקבל ולהבין מה אני עושה ולמה התפקיד הזה בחר בי.
מיום ליום, אני מתפתחת, לומדת להינות מהרגעים הקטנים, מההצלחות, מההרס והבניה, מנסה ומשתדלת לייצר עבורי ועבור התלמידים שלי שגרה שבה ניתן להתבטא, לצמוח, להתפתח, ליפול ולקום.
ומזכירה לעצמי בכל בוקר להודות על מה שיש, על התהליך ובעיקר לראות את הטוב.
בחרתי לצרף חלק קטן מהמסע שלי, ב 7/10, התנדבתי במלון מפונים בטבריה במשך חודש. והעברתי שיעורי אומנות לילדים. במפגשים האלו החלו ניצוצות קטנות בלב שלי שיש בי יכולות ואהבה להוראה. מזכרת שתלך ותלווה אותי כל החיים.