תקציר יחידת-הוראה

  • באוטואתנוגרפיה קיימת רגישות גבוהה לסוגיה האתית, שמכונה לעתים קרובות "חברות כמתודה". האתיקה הזאת כוללת הגנה על המשתתפים המופיעים באוטואתנוגרפיה והיוועצות בהם ואף הובלה משותפת של המחקר יחד עמם, שמירה על קשר גם בתום המחקר, ועוד. 

    במקום רשימות נוקשות של כללים, הצענו במפגש חמש נקודות למחשבה, שכדאי לתת עליהן את הדעת בבואנו לכתוב אוטואתנוגרפיה: 

    1. של מי הסיפור הזה? למי שייך הסיפור?

    הצגנו מנעד של תפיסות, שנעות בין "הסיפור שייך באופן בלעדי למשתתפים" לבין "הסיפור שייך אך ורק למספר" וגישות ביניים, ביניהן גישה הדוגלת בבדיקה עניינית: באיזו תדירות מופיעה הדמות? מה מסופר על אודותיה? וכן הלאה.

    1. אנונימיות וביטחון למשתתפים: דיברנו על הקושי להבטיח אנונימיות באוטואתנוגרפיה, שכן ישנה ציפייה לתיאור גדוש ולהבאת ההקשר של הנתונים. עניין האנונימיות סבוך עד בלתי אפשרי כאשר האוטואתנוגרפיה עוסקת בבני משפחה או בחברים קרובים.
    2. הימנעות מפגיעה ומגרימת נזק: קשה לנבא כיצד תתקבל אוטואתנוגרפיה. הצענו לנסות להתחקות אחרי המניעים שלנו לכתיבה, ולבחון אם קיימים ברקע רגשות של כעס או נקמה. מנגד, הזכרנו, שפעמים רבת הרגשות החזקים הם־הם "הדלק" המניע את הכתיבה. אוטואתנוגרפיה היא שיטה של התנגדות, שנועדה לחשוף מוסכמות חברתיות דכאניות ולתת קול. לעתים יש רצון לספר בכוונה סיפורים שיאשימו, יעמתו ויאתגרו...
    3. הסכמה מדעת: עשינו את האבחנה בין דמות מרכזית בסיפור לדמות שולית, והתייחסנו למושג "פריבילגיה נרטיבית" – היכולת שיש לנו ככותבים וכחוקרים לפרסם את העבודה שלנו, בעוד שאחרים המופיעים בסיפורים חסרים לעתים את היכולת לכתוב, להגיב ולהוציא לאור. דיברנו על חשיבות ביצוע התאמות (accommodations) של הפריבילגיה, כך שנספר על החיים האישיים שלנו, ובד בבד נכבד את היחסים עם מי שמופיעים באוטואתנוגרפיות.
    4. Member checking פירושו לקיחת הממצאים חזרה אל המשתתפים כדי לקבל מהם משוב - עד כמה הם מרגישים שהפרשנויות של חייהם ושל האירועים שהם היו מעורבים בהם מדויקות. החשש הוא שהשיתוף יוביל להשתקה של הצד הפגיע והחלש יותר – לעתים הכותב.ת.

    סיימנו את המפגש בתיאור האתיקה כלפי עצמי=הכותב.ת, שעלול למצוא את עצמו מוצף בטראומה שקמה לחיים מכוח הכתיבה עליה; הסיכון המקצועי שבחשיפת פגיעות; ועוד יש לציין את הכבילות לשדה – הנושא האוטואתנוגרפי יהיה מזוהה עם הכותב.ת מכאן ועד עולם. 

    ניתן לסכם את השיחה במילים של קרולין אליס ואינגו וינקלר:

    "These questions swirl around me like a sand storm in every research project I do or supervise".

    Ellis, C. (2007). Telling secrets, revealing lives: Relational ethics in research with intimate others. Qualitative inquiry, 13(1), 3-29.‏

     

    "whatever autoethnographers do in terms of addressing ethical concerns within their research, there is no simple solution, no one best way, and definitely, no holy grail available." (Winkler, 2018, 242)

     

    לאור המצב, המפגש הוקלט. זה הקישור להקלטה:

    https://drive.google.com/file/d/14RvooVsuWusURuiSt9iBB-EwXRg-kcaF/view?usp=sharing